על ידי הרווג'ה מילאקוביץ' /15 בנובמבר 20216 בנובמבר 2021 קשה להשיג סרטי פנטזיה. הז'אנר חי בטירוף בעשורים האחרונים, לפחות בכל הנוגע לחייו על מסך הכסף. זיכיון שר הטבעות העלה את ערכי ההפקה ואת סיפור הסיפורים לרמות בשמיים, והיה קשה מאוד לאולפנים להגיע שוב לשיאים האלה. סרטים מסוג זה יקרים להפקה, והם גם צורכים משאבי אנוש רבים. אתה בעצם צריך מעצבים מכל הסוגים ויוצרי קולנוע מיומנים טכנית שיכולים ליצור את המילים האלה ולהפוך אותן אמינות מספיק כדי להעלות על המסך.
אלפא ריפט מנסה להיות סרט פנטזיה מהסוג הזה. כזה שפונה לתרבות הגיקים ששמה את סרטי הקומיקס בראש הקופות בעשור האחרון, כמו גם כזו שהפכה את משחקי הווידאו ודברים חנונים אחרים למיינסטרים. למרבה הצער, לסרט אין מספיק משאבים כדי להגשים את שאיפותיו.
Alpha Rift נכתב ובוים על ידי דן לנץ ומככבים בו לאנס הנריקסן, אהרון דלה וילה, רייצ'ל נילסן ופיליפ נ. וויליאמס. הסרט מספר את סיפורו של נולאן פרתמור, שמוצא קסדה קסומה שזורקת אותו לעולם הסודי של אבירים קסומים מודרניים, כשהוא מגלה שאולי זה תמיד היה גורלו.
מהדקות הראשונות של Alpha Rift, די ברור שזו ההגדרה של סרט דל תקציב. יש לנו מיקומים זולים למראה ועיצוב הפקה, ארונות שיכולים להיות בבעלות השחקנים עצמם, אפקטים ויזואליים גרועים, ומה שעשוי להיות הכי מופרך, השטיפה הזולה למראה של פורמט הווידאו הישן. הקטע האחרון הזה מרגיש כמעט כמו עלבון כשיש סרטים מסחריים שמצולמים באייפון שנראים הרבה יותר טוב מזה.
אז, מההתחלה, לסרט יש כמה דברים נגדו. הוא מנסה ללעוס יותר ממה שהוא יכול לבלוע וגם עם מעט המשאבים שיש לו, הוא לא מצליח להעלות את הרף לסטנדרט שרוב הסרטים דלי התקציב מנסים להשיג. כשאין תחושה של קומפוזיציה בצילומים שלך, אתה עשוי להבין שזה לא המאמץ הטוב ביותר של אף אחד.
כל זה עצוב מאוד כי הנחת היסוד והסיפור שהסרט מנסה לספר מלאים בפוטנציאל. פנטזיה אורבנית היא ז'אנר נישה, והיא התקשה להפוך אותה לקולנוע ולטלוויזיה בהצלחה. הוא משגשג בצורת ספר, כשסדרות ארוכות טווח כמו The Dresden Files ו-Sandman Slim הורגות אותו במדיום הזה. שיהיה ברור, הנחת היסוד והסיפור אינם חדשים לחלוטין והדמויות מלאות בקלישאות, אבל אין בזה שום דבר רע. סרט יכול לכלול את כל הדברים האלה ועדיין להיות מהנה. הבעיה עם Alpha Rift מסתכמת בביצוע.
אז אם לסרט אין מספיק כסף כדי לממש את הפוטנציאל שלו? מה צריך לעשות? ובכן, הדבר ההגיוני ביותר יהיה לא לעשות את הסרט. אם אתה לא יכול לעשות משהו טוב, אז אל תעשה אותו. אבל יוצרי הסרט כאן לא יכלו לעקוב אחר ההיגיון הזה. אולי הם ישנו את הסיפור, ישתנו אותו פה ושם כדי להתאים אותם למשאבים שיש להם? תמשיך לחלום. אולי, רק אולי, ינסו להתמקד בדמויות במקום בתפאורה? זה יכול להיות סביר, אבל הסרט גם נופל קורבן לשחקנים אחוריים בצוות השחקנים.
אולי זו תוצאה של הפקה נמהרת, בימוי גרוע וכדומה, אבל רוב המשחק בסרט עובר מרע לרע עד כדי צחוק. זה לא ממש עוזר שהקווים כשלעצמם די על האף וכמעט מכניים, אבל גם נראה שאף אחד מהשחקנים לא לוקח את הסרט ברצינות מספיק. ובלעדיו, אי אפשר להרגיש את הימור של הסיפור.
רק נילסן יוצא ללא פגע, הודות למינון מולד של כריזמה. אבל אפילו המראה של הנריקסן, על אף שהוא מוערך, גם מוזיל קצת את כל ההפקה שכן ברור שהשחקן נפל מהחסד מזמן וזו אולי העבודה היחידה שהוא יכול למצוא. שחקן משחק, אבל זה לא עושה את זה טוב.
ועדיין, רוב האשמה נופלת על ידו של לנץ. מי בעצם נכשל במבחן הבמאי בכך שהוא לא יכול להלחין צילומים או לשים את המצלמה במקום הנכון, כדי שנוכל לראות מה קורה על המסך. יש חוסר חזון ברור שיכול היה לעזור לסרט. אפילו אחד עם משאבים כה מוגבלים.
אם מה שאתה מחפש הוא סרט הרפתקאות קליל, אז יש הרבה יותר שם בחוץ ששווים הרבה יותר את הזמן שלך. אבל אם מה שאתה מחפש הוא סיפור פנטזיה אורבני טוב, אז לך לחנות הספרים, שם הז'אנר מספר כמה מהסיפורים הגדולים ביותר שלו והחיים שלך יהיו טובים יותר עבורו.