על ידי הרווג'ה מילאקוביץ' /25 באוקטובר 202116 באוקטובר 2021 הנה אנחנו, סוף סוף, בפרק האחרון של אקווהמן: מלך אטלנטיס. מיני סדרת האנימציה הראשונה של DC שהופקה אי פעם על ידי האחים וורנר. הסדרה העלתה את הבמאי שלה קית' פאקיז על הרדאר של כולם ומסיבה טובה. עם הפרק האחרון הזה, ברור שלמר פקיז ולצוות שלו יש תחושה פנטסטית של התקדמות בכל הנוגע לקטעי אקשן ותחושת תזמון מצוינת בכל מה שקשור לקומדיה. לאחר מכן הופך Tidal Shift לסיום מצוין למופע אנימציה מדהים בסך הכל.
אני חושב שרבים יסכימו שמלך אטלנטיס הוא למעשה אחת ההפתעות היותר טובות של 2021. בהתחלה, הפרויקט נראה כמו החלטה מוזרה של המנהלים. למה להתייחס לדמות שכבר לועגת כמו אקווהמן בצורה כל כך סרקסטית וסאטירית? האם לאקווהמן לא היה מספיק צחוקים במשך עשרות השנים? כשהמיני-סדרה הסתיימה כעת, התשובה היא כן. לא רק בגלל שזה יכול לגרום לקהל לצחוק עם אקווהמן במקום שהדמות שצוחקים עליה, אלא גם בגלל שזה מראה עד כמה גיבורי DC ניתנים לניהול וסתגלניים.
כבר זמן רב, גיבורי העל של DC Comics הוכיחו שהם יכולים להסתגל לעידנים בדרכים שהרבה גיבורי על אחרים לא. היו אינספור גרסאות של באטמן, סופרמן, וונדר וומן, וכן, הרבה גרסאות אקווהמן. כל אחת מהגרסאות הללו היא ייחודית, ולכולן יש את המוזרויות והאיכויות הקטנות שלהן. אתה יכול לספור את אקוומן מהמופע הזה כאחת מאותן אינספור גרסאות, ובכל זאת, הוא עדיין מרגיש כמו התמונה שיש לכולנו של אקווהמן בראש. זהו תיאור פנטסטי באמת, שאני בטוח שימצא הרבה מעריצים בזכות האיכות של המיני-סדרה הזו.
למארוול, למשל, לא היה צורך ליצור גרסאות חדשות של הדמויות שלו. אפילו כשהם מתמודדים עם האיום של הרב-יקום, הגרסה החלופית הזו לעולם לא מוצאת את חייהם שלהם מחוץ לסיפורים שהם אמורים להופיע. מלבד מיילס מוראלס, רוב הגרסאות האחרות הללו מתו מוות עצוב. לאקוומן ממלך אטלנטיס יש פוטנציאל להפוך להרבה יותר, ואני מוכן להתערב שנראה אותו שוב. אולי, לאחר יציאתו לאקרנים של סרט הלייב אקשן החדש של אקווהמן, אקווהמן והממלכה האבודה.
פקיז והצוות שלו יצרו גרסה כל כך מהנה ומעניינת של אטלנטיס שהפוטנציאל להרחיב את הפורמט הזה לשטחים של שאר חברי ליגת הצדק מרגיש כמו הצעד ההגיוני הבא. לראות עוד מיני סדרה באותו סגנון בשם Superman: Son of Krypton או Batman: Dark Night of Gotham City יהיה מדהים. הדמויות האלה, כולל וונדר וומן, פלאש וסייבורג, יהוו עוד מיני סדרה מהנה להפליא.
עם הפרק האחרון הזה, שכותרתו 'Tidal Shift', התוכנית נכנסת למלא קיטור על ידי מתן מה שניתן לראות כקרב ענק של 45 דקות מתחילתו ועד סופו. האקשן פנטסטי, יצירתי ובעיקר קצבי טוב בזכות התעלולים הקומיים של הדמות. בשום שלב זה לא מרגיש יותר מדי או מעופש, הודות לדמיון של האנימטורים והאופן שבו הם ממשיכים ליצור רגעים חדשים שבהם כל הדמויות יכולות להשתמש ביכולותיהן לפוטנציאל האמיתי שלהן.
הנבל מהפרק הראשון, שהפך כעת ל-Scavenger הקטלני, מרגיש כמו איום חשוב על העיר אטלנטיס, שכן הפעולה מתרחשת לבסוף בתוך העיר. Scavenger הוא מסוכן ואימתני אבל מצחיק באותה מידה, והוא מראה את היכולת של היוצרים לקחת סוג של נבל נשכח ולתת לו חיים חדשים. יותר מאי פעם, נראה שה-Scavinger הוא הנבל האמיתי שהוא תמיד נועד להיות.
קשת העונה של אקווהמן למצוא קבלה מאנשיו מגיעה סוף סוף למסקנה, וזה עושה את זה בצורה מאוד מספקת ומהנה. הפרק אכן מרגיש כמו שיא נהדר לסיפור, שמפגיש את כל הדמויות מהפרקים הקודמים וגם מביא לסיום כמה בדיחות רצות. זה גם נותן לוולקו את ההזדמנות להפוך למשתתף יותר בסיפור, והתוצאות מענגות.
אקווהמן: מלך אטלנטיס אולי היה סוג של ניסוי, אבל האיכות של כל פרק הוכיחה שיש עתיד בגרסאות האלה של הדמויות. זה יהיה חבל לסיים את הריצה של הגרסה הזו עם הפרק האחרון הזה. בואו נקווה שנוכל לקבל עוד מהסיפורים האבסורדיים והמרגשים האלה בעתיד. לא רק עם אקווהמן ומרה אלא גם עם חברים אחרים ב-DC Comics.