על ידי הרווג'ה מילאקוביץ' /10 בינואר 20228 בינואר 2022 האופן שבו האנימציה הצליחה להתחרות מול אקשן חי בשנתיים האחרונות משמשת לחיזוק הגמישות הפנטסטית של המדיום ואת היכולת שלו לספר כל מיני סיפורים. במובן מסוים, זה מרגיש די חסר מאמץ. אנימציה יפנית, יותר מכל דבר אחר, מראה שהמדיום יכול להתאים את עצמו לספר סיפורים לכל המשפחה, לבני נוער, מבוגרים ואפילו זקנים, הכל בו-זמנית, מבלי לאבד את הקסם שלו.
בין המאסטרים הרבים של הז'אנר, אנו מוצאים, כמובן, את Hayao Miyazaki ואיסאו Takahata מסטודיו Ghibli. הזוג עשה את שמותיהם על ידי יצירת כמה מהסרטים היפים ביותר אי פעם. עם זאת, עם מותו של טקהאטה ומיאזאקי מתקרב לפרישה אמיתית, הדור החדש מתקשה לכתוב את השמות שלו על הבטון. כמה שמות הסתובבו, כמו מאקוטו שינקאי, שיצר גוף עבודה מאוד מעניין שמגדיר אותו כקול חדש במדיום, למרות שהרקורד שלו נקודתי במקרה הטוב. אבל מבין הבמאים החדשים שמסתובבים, מאמורו הוסודה הוא זה שבאמת יכול לומר שהוא אחד המאסטרים החדשים של המדיום.
סרטו החדש, בל, מאשר שהוא כאן כדי להישאר. לא היינו רוצים את זה אחרת.
בל נכתב ובוים על ידי מאמורו הוסודה ומופק על ידי סטודיו צ'יזו. החברה הפיקה את כל הסרטים של הוסודה מאז ילדי הזאב של 2012. הסרט מספר את סיפורה של סוזו, מתבגרת, שלאחר שסבלה מאירוע נורא בחייה, נופלת לדיכאון. עד שהיא נכנסת ל-U, אפליקציית metaverse מהחיים השניים, שבה כל אחד יכול להיות מישהו אחר ולהתחיל את החיים שלו מחדש. בתוך המטא-ברס הזה, סוזו תיכנס להרפתקה פנטסטית הכוללת מפלצת איומה כמו גם הסלבריטאי החדש שלה בזכות השירים המדהימים שהיא מבצעת בתוך U.
בל היא שילוב של הרבה דברים. בתור התחלה, מדובר במודרניזציה של אגדת בל והחיה הקלאסית, אבל עם טוויסט של עידן דיגיטלי שהופך את הסיפור לרלוונטי יותר לקהל צעיר יותר. זהו גם סיפור התבגרות שעוסק בסבל ובאבל ועוסק בנושא זה בצורה מאוד יעילה. הסרט עוסק בנושאים כמו התעללות בילדים, אהבה, בידוד, דיכאון, והוא אפילו זורק לשם אלמנט אליל למען הסדר הטוב. על הנייר, כל כך הרבה רעיונות, נושאים ואלמנטים לא צריכים להתערב, במיוחד בהקשר של מטא-ורס שמסדיר את מה שקורה בחיינו ובמדיה החברתית ולוקח אותו לשלב הבא. למרות זאת, הסרט מצליח לאזן את כל המרכיבים הללו ויוצר תוך כדי סיפור רגשי עוצמתי.
קָשׁוּר: סרטי סטודיו ג'יבלי לפי הסדר
לבל יש הרבה מן המשותף עם סרטו הקודם של הוסודה, מלחמות הקיץ. פלטת הצבעים והאסתטיקה הכללית כמעט זהה. מתברר שלהוסודה יש הרבה עניין כיצד המדיה החברתית וטכנולוגיות האינטרנט החדשות מעצבות את הדרך שבה אנשים מתקשרים זה עם זה. זה באמת משכנע לראות אמן מתמודד עם נושא כזה בצורה כל כך דמיונית. במיוחד באנימציה, שכן היא מאפשרת ליצור מרחב סייבר באופן שלא יהיה אפשרי באמצעות שחקנים אמיתיים.
האלמנט של Belle in the Beast של היצירה עשוי להיות הרדוד ביותר, ובכל זאת, כוחו של הסיפור לא ממש נמוג. כל הסצנות בתוך המטא-ברס יוצאות מן הכלל, ויש להן מגוון מצוין. מעבר מקטעי לחימה חזקים לקונצרטים דיגיטליים שבהם הדמות של בל, ממש כמו אליל אמיתי, גוררת מיליוני מעריצים לראות אותה מבצעת כמה שירים ממש יפים. עיצוב ההפקה יוצא דופן, ולא קשה לראות שבתוך המטא-ברס, העיצוב של הדמות הראשית הופך למשהו שמתאים יותר לעיצוב הדמות של דיסני. זה הנהון אלגנטי.
הסצנות בעולם האמיתי מרשימות לא פחות. העבודה הסביבתית פשוט מענגת, והעיר הכפרית, שבה מתרחש רוב הסיפור, מתעוררת לחיים כמקום יפה לחיות בו. הוא שקט, רגוע, ובכל זאת אווירת הנוסטלגיה והמלנכוליה הופכת את עצמה לנוכחת בכל פריים. עיצוב הדמויות אינו משתנה בהרבה משאר העבודות של Hosoda, אך הוא נשאר באיכות מעולה.
Taisei Iwasaki, Ludwig Forssell, Yuta Bandoh עושים עבודה מדהימה עם המוזיקה. הסרט הופך אותו למרכיב חשוב בסיפור, כצורת ביטוי וחופש לדמויות הראשיות, וזה נחמד לראות את קבוצת המוזיקאים המוכשרים הזו לוקחת את תפקידיהם ברצינות. לקראת הסוף, העוצמה של המוזיקה היא כזו שהיא תגרום לכמה אנשים לבכות. אין ספק בכך.
בל היא יצירת מופת. זהו סוג של תכונת אנימציה עוצמתית ונועזת שצריכה לקבל שבחים בעונת הפרסים הקרובה. יש כאן כל כך הרבה רגש ואומנות גבוהה שהסרט לא יכול להכיל את זה. יש דיון פתוח אם זו או ילדי וולף היא היצירה הטובה ביותר של הוסודה, אבל כפי שהיא, בל ניצב בראש, ללא ספק, כסרט האנימציה הטוב ביותר של השנה.