על ידי רוברט מילקוביץ' /29 באוגוסט 202129 באוגוסט 2021 'Clickbait' היא סדרת דרמה אמריקאית-אוסטרלית שנוצרה על ידי טוני איירס וכריסטיאן ווייט. העונה הראשונה שלה המורכבת משמונה פרקים עלתה לראשונה בנטפליקס ב-25 באוגוסט עם בראד אנדרסון, אמה פרימן, בן יאנג ולורה בסלי שימשו כבמאים.
בדיוק כפי שמרמזת הכותרת שלו, הסיפור המרגש הזה מושך את תשומת הלב של הקהל, לוקח אותם דרך מסע בקצב מרגש של הנאה בידורית צרופה, ובהחלט משאיר אותך עדיין מרוצה אבל משתוקק לעוד. זה לא מסובך או מתוחכם אבל זה יהפוך אותך לעבד ספה שזה לגמרי שווה את זה. צוות השחקנים נבחר במומחיות ומחזיק את הקהל על רגליו עם הופעות ראויות לפרס באמצעות נרטיב מתריס על היגיון עמוס במלודרמה וקנאות.
המיני-סדרה המסקרנת הזו עוקבת אחר משפחה שנקלעת לסיטואציה מוזרה. בן המשפחה קרא לניק ברואר תפקיד מאת אדריאן גרנייר מופיע יום אחד בסרטון ויראלי ובידו שורה של שלטים שאומרים שהוא מתעלל בנשים וכשהסרטון יגיע לחמישה מיליון צפיות הוא ימות. זה כמובן צובר הרבה באזז תקשורתי ותוך שניות כל האינטרנט מתפוצץ. כולם צופים מהמכשירים שלהם, בין אם זה טלפונים, מחשבים, טלוויזיות, טאבלטים המובילים לאלפי קליקים תוך דקות ספורות.
אם כבר מדברים על ניק ברואר, הוא גר עם משפחתו בקהילה קטנה באוקלנד שבה נראה כי אחד את השני מכיר. יש לו אמא אנדריאה שמגולמת על ידי אליזבת אלכסנדר, אחות פיה בתפקיד של זואי קאזאן המומה להפליא וזועמת מהסרטון הטרנדי של אחיה, אשתו סופי שמגולמת על ידי בטי גבריאל שאבודה לחלוטין ומבולבלת ממה שקורה איתה בעל ושני בניו איתן וקאי בגילומם של קמרון איגלס וג'ילין פלטשר בהתאמה.
בהיותם מעיר קטנה ועם כוחו של האינטרנט, בני הבירה הופכים לנושא של רכילות, הקולגות של סופי בבית הספר מתחילים להתלחש מאחורי גבה, הילדים מתחילים להציק בבית הספר ובמחנה התקשורת מחוץ לביתם כמו מוצצי הדם שהם עם תקווה ללכוד כל רגע בלי להתייחס למה שהמשפחה חייבת לעבור.
זה גורם לתהות מי זה הניק ברואר הזה ולמה זה קורה לו או מה הוא עשה כדי שמשהו כל כך מוזר יגיע אליו ולמשפחתו. ברור שלפיה נמאס מהחדירה והיא מאמינה שהמסר אינו וידוי אלא איום מוות ואינה יושבת ומחכה שהרשויות יתערבו. היא לוקחת את העניינים לידיה ונעזרת בחבר ההאקר שלה וינס בגילומה של ג'ק וולטון כדי לעזור להתחיל חקירה פרטית משלה על ידי התבוננות בחייו המקוונים של אחיה. בעל ברית יקר נוסף מגיע, בדמותו של הבלש רושאן אמירי בתפקיד של פניקס ראי שבוחן לקדם את עצמו בקריירה שלו על ידי קידום במעלה סולם הרצח.
כשהצוות החדש רודף אחר סדרה של רמזים שהם אוספים בדרך, מתברר להם באופן מזעזע שניק הוא לא באמת איש המשפחה החביב שנראה היה מול משפחתו. יש כמה דברים מפוקפקים בנוגע לחייו המקוונים של ניק, טונות של פרופילי היכרויות, ועכשיו, כשהוא חסר, המשפחה נשארת לרוץ עם ניחושים והנחות כדי לנסות לסרוג את הנסיבות כדי שיהיה הגיוני מכל זה.
כל פרק מעוצב בצורה שמתמקדת בדמות אחרת. למשל, יש את 'האחות', יש לנו את 'הבלש', 'האישה' וכן הלאה. מתחילה את הסדרה שם פיה, שמרגישה קצת אשמה לגבי איך שהיא סיימה את הדברים עם ניק בפעם האחרונה שהם התראו. אחר כך סופי מנסה לשמור על המשפחה יחד, בעוד שהיא שומרת על סוד משלה, ואז הבנים איתן וקאי, שביליתם את חייהם לחלוטין ברשתות החברתיות, מתייחסים איכשהו למה שקורה לאביהם. לבסוף, יש את רושן ועיתונאי בשם בן פארק בגילומו של אברהם לים שרואים בשערורייה זו הזדמנות לשפר את הקריירה האישית שלהם.
כל אחד מהפרקים הממוקדים חופר בחייה הפנימיים של הדמות כשהשחקנים תופסים את ההזדמנות לזנק את הסיפור קדימה. כשמסתכלים על הדמויות של פיה וסופי, אפשר לזהות בקלות את הווריאציות המגוונות. האחד הוא ההיפך הקיצוני מהשני. פיה מבזה, סופי יותר מכילה ומאופקת. בעיקרון, פיה הלבנה יכולה להיות דרמטית בצורה שהסופי השחורה לא יכולה לנהל, וזה די ראוי לשבח שהתוכנית מעלה את ההיבט הזה מלכתחילה.
דבר בולט נוסף הוא שלרושן מותר לחבק את חיי הבית האישיים שלו, הוא מבקר במסגד להתפלל ומדבר פרסית והכי ראוי להערצה, בהיותו דמות ממוצא איראני, הוא לא טרוריסט בסדרה משהו אופייני של סטריאוטיפים הוליוודיים.
כל הביצועים המופתיים הללו המסופרים במעברים בין תקופת הזמן הנוכחית לפלאשבקים לא ממש מאפשרים לסיפור גב מוחשי להתפתח. כמה דמויות כמו אלה של ילדיו של ניק, איתן וקאי, נראות לא מפותחות ומתייחסות אליהן פחות או יותר כמו מטרד במקום מרכיבים מבוססים מוצדקים בקו העלילה.
'Clickbait' הוא עם זאת נסיעה ברכבת הרים, שכן בדיוק כשהדמויות נזרקות לטירוף, הקהל הולך איתם. כל כך הרבה שאלות צצות לגבי ניק וכולם מרותקים למשחק הניחושים לגבי מה באמת קורה. בנוסף לטקס ה- whodunit, יש עוד כמה היבטים שממש שובה לב. מהאופן שבו מוצגות הדמויות שאינן מושלמות כלל, לפרשנות החושפת את הצד האפל של המדיה החברתית המודרנית, לרמז העדין לסקסיזם, גזענות ואפליה המבוססת על אמונות דתיות הנמתחות כל הדרך עד לגינונים החברתיים של ימינו. בכללי.
החלק המסקרן לא ממש טמון בעיצוב ההפקה, בצילום או בתלבושת, שלא תבינו לא נכון כולם די הגונים אבל ההכללה המחושבת בקפידה של הסיפורים והשכבות השונות שמפגיזות את כל הדמויות הללו הם המגנטים האמיתיים .