על ידי הרווג'ה מילאקוביץ' /14 בספטמבר 202114 בספטמבר 2021 קונאל קאפור הוא לא משחק כס אבל נצמד לזרועותיו, הסיפור של שבנה עזמי. שמונת הפרקים של האימפריה הרגישו קצת ארוכים מדי, במיוחד בשיר וריקוד. התוכנית הזו יכולה להיות בחירה מסקרנת, בהנחה שאתה עובר על הפרקים הראשונים לאנשים שמתעניינים בהיסטוריה.
בתחום האסתטי, האימפריה משיגה הרבה אבל יש לה מעט כוח רגשי. כשהטריילר של האימפריה עלה לרשת בפעם הראשונה, רבים חשבו שהוא נראה כמו מבחן הכס של הודו. לאחר צפייה בשמונה פרקים מטווח Hotstar, הרשו לי לשבור אתכם, זה לא משחקי הכס, אבל זה מאמץ כנה בחלל האוטו ההודי לחקור ז'אנר חדש.
האימפריה מתחילה עם באבור, ילד בן 14 שעדיין לומד את הקווים של היותו מלכותי, המבוסס על האימפריה המוגולית של אלכס רתרפורד - שודדי הצפון. הוא מצטייר כאדם רגיש המאמין בטוב לב אנושי מולד, אך לא מתבייש לחתוך את צווארו כשהוא בסכנה. שמונת הפרקים מכסים תקופות שונות בחייו של באבור, אם כי לוקח קצת זמן להצליח. שאיבאני חאן, בגילומו של דינו מורה, מוצג כאויב המושבע של הקיסר שאין לו את הממלכה בזמן הזה אלא את כל הגאווה שלה.
שייבאני חאן הוא מסוג הנבל שמדבר אל עצמו בגוף שלישי ויש לו תסביך של אלוהים. הצ'אט בין השניים הוא לב הסיפור במשך כמעט חצי מהפרק, ואתה צופה שהסדרה תעקוב ברגע שהקרב שלהם יסתיים. במקום זאת, זה ממשיך ומציג אנטגוניסטים חדשים שמרגישים קצת מוטים. עכשיו התוכנית הופכת לנרטיב החיים של באבור ולא לפרק באבור נגד שיבני חאן.
האימפריה בולטת בתחום האסתטיקה. מההגדרות המתוחכמות, ה-Show נותן לך תדהמה, ובכל זאת האסתטיקה היא מה שהוא מרוויח. זה מפסיד עם VFX. אפקטים חזותיים חיוניים בתוכנית כזו. לכן חוסר המשכיות המדהים ב-CGI נראה מטריד. יש מקומות שבהם סידור הלחימה העצום מושך אותך פנימה, כדי לאבד אותו עם פיצוץ פצצה פגום.
האימפריה מכילה הפתעות קטנות. אתה יודע, למשל, מי הולך לנצח כשבאבור בשדה הקרב מול איברהים לודי. ומי יהיה היורש של באבור אינו חשוד מדי, אבל התוכנית, בכל זאת, מציגה את זה כנרטיב שאנחנו עדיין לא מכירים.
האימפריה מרגישה כמו מאמץ רציני לחקור את עברה של הודו, אבל אין לה עומק רגשי כדי שהציבור יישאר מעורב. החיים, הגאווה, החמדה, הקנאה גורמים לנו לשרש מישהו אחר ולתעוב כל אחד אחר, ולמרות שהאימפריה מנסה לבנות קשר חזק עם החשבון שלו, זה אבוד בצל הכתר. כמו תצוגות רבות בעבר, האימפריה מסתמכת במידה רבה על שיחת התערוכה כדי להאכיל את הקהל. אתה יכול לצפות שדמות מתאימה תהיה קצת צנועה לגבי המטרות שלה, אבל רוב הזמן, אתה יודע מה מסיר את המסתורין של המטרות של הדמות.
לדמותה של שבנה עזמי יש אווירה סביבה שגורמת לך להעריך את הטבע שלה באופן מיידי.
האימפריה מנסה למקם את עצמה בצורה שבה נוכחות של שחקן עשויה לבטא את מטרותיה, אך היא אינה עוברת בכל עת בצורה יעילה. לשבנה עזמי, המגלמת את אסאן דאולאט, הידועה גם בשם נאניג'אן, יש סביבה הילה שמראה כבוד לדמות שלה. דמות כמוה שואלת לעתים קרובות מדוע היא חיה בסביבה פטריארכלית כשהיא הכי חכמה. לאחר מכן, Khanzada Drashti Dhami מנסה לקחת את המורשת שלה קדימה, אבל הדיאלוגים העוצמתיים שלה נשמעים חלולים, מלבד האגרוף. האתגר האדיר ביותר הוא עבור קונאל קאפור לשחק בבאבור. הוא חייב להיות אדיב, חסר רחמים, ידידותי ועם זאת שולט.
שמונת הפרקים של האימפריה הרגישו די ארוכים מדי, במיוחד בקטעים של שירים וריקודים. התוכנית הזו עשויה להיות בחירה מעט מסקרנת עבור אנשים שמתעניינים בהיסטוריה לאחר שעברו את הפרקים הראשונים.