על ידי הרווג'ה מילאקוביץ' /26 באוקטובר 202126 באוקטובר 2021 סרטי נקמה הם מהסרטים הכי מהנים שיש. בין אם הם אלימים ובין אם לא, הקונספט של אדם שמוציא את המיטב מאלו שעושים בו רע הוא אחד הדברים המרגשים בסרט. כמו כל סרט אחר, הם די קשים להכנה. המתכון לסרט נקמה טוב צריך מרכיבים משובחים וייחודיים מאוד; אתה צריך גיבור חביב, מישהו שהקהל יכול לשרש אותו גם כאשר מוסריות מעשיו מוטלת בספק. אתה גם צריך הגדרה. לראות מישהו משתולל רק בגלל, אין שום משקל מאחורי זה. ואחרון חביב, אתה צריך פעולה טובה. הסצנות החשובות צריכות להיות עוצמתיות ומשפיעות. האם כל אחד מהם משיג את כל זה?
כל אחד אחרון מהם הוא סרט בבימויו של כריסטיאן ססמה ומככבים בו פול סלואן, ריצ'רד דרייפוס, ג'ייק ובר וטארין מאנינג. הסרט מספר את סיפורו של אב נואש המנסה למצוא את בתו. הרמזים מובילים אותו לעיירה קטנה במדבר שם הוא יצטרך להתמודד מול בעל בית מרושע ומשפחתו, שמנסים להגן על סוד משפחתי שעלול לעלות להם מיליארדי דולרים. אז, האם כל אחד מהם משיג משהו מהקריטריונים לעיל? התשובה, למרבה הצער, היא לא. כל אחד אחרון מהם לא יכול להרשות לעצמו לעשות אקשן טוב. הוא מפספס לחלוטין את ההגדרה ומציע תירוץ עצוב לגיבור.
הגדרת הסכסוך בסרט נקמה היא חיונית. על ידי הגדרתו, תקח את הקהל לראשו של הגיבור, ואם ההגדרה מספיק טובה, אז כל מה שהם עושים במהלך הסרט יהיה מוצדק. קח, למשל, את מה שקוונטין טרנטינו עושה עם הכלה בתחילתו של Kill Bill Vol. 1. זוהי הגדרה מדהימה כי אנחנו עולים במהירות לצד של הכלה. היא רוצה לצאת מעסקי ההתנקשות. היא הולכת להתחתן. היא מנצלת את ההזדמנות השנייה שלה בחיים. אנחנו יודעים שבשלב זה היא רוצחת, אבל היא חביבה, ואנחנו רוצים שאנשים יוכלו לגאול את עצמם. כשהסיכוי הזה נלקח מהשולחן על ידי ביל והצוות שלו, המשחק ממשיך. כל מה שהכלה עושה במהלך שאר הסרט מוצדק לחלוטין. זה הגיע, הם רק היו צריכים לעזוב אותה בשקט.
אותו דבר קורה בג'ון וויק. הסט-אפ מראה לנו שג'ון פרש, אשתו פשוט מתה, הוא נמצא במקום עצוב ורע. ואז כמה אידיוטים מחליטים לגנוב את המכונית שלו ולהרוג את הכלב שלו. בשלב זה, הקהל נמצא לגמרי בצד של הדמות. אנחנו רוצים שהוא יתנקם, ואנחנו מזדהים איתו כדמות.
כל אחד אחרון מהם, מדלג על ההגדרה והולך ישר להרוג. התוצאה היא שהדמות הראשית שלנו מרגישה לא מסודרת ולגמרי בצד הלא נכון של המצב. קשה למצוא אותו, והסרט אף פעם לא מביא אותך לצד שלו. זה יכול להיחשב כנקודת מבט חדשה על הטרופ, אבל למרבה הצער, פול סלואן לא יכול להשיג משחק כזה. הוא אבא רע ופסיכולוג. הסרט מביא לצפייה מתסכלת מתחילתו ועד סופו. הנבלים לא מסתדרים יותר טוב, וזה הופך לסרט של צפייה בסרט, שבו אתה רק מחכה שכל האנשים הרעים האלה יהרגו אחד את השני ויסיימו את הסיוט הזה.
בלי מערכה טובה שתצדיק את האלימות שתתחולל ובלי הדמות הראשית שהקהל יכול לעמוד מאחוריה, אז כל משקל היצירה נופל בפעולה. זהו היבט נוסף שבו כל אחד מהם נופל. ברור שזהו מאמץ דל תקציב והמחסור במשאבים ניכר, כך שהכוריאוגרפיה האקשן הופכת מהגונה למצחיקה בנקודות רבות במהלך הסרט. סרטים כמו ג'ון וויק ו-The Raid העלו את הרף כל כך גבוה בכל הנוגע לאקשן שלראות סרטים כאלה פשוט לא עושה את זה יותר.
המראה הויזואלי של הסרט נראה זול להפליא, עם עיצוב הפקה נמוך וסביבות ריקות ושטוחות. הצילום הולך על מראה מכובס שגורם למדבר להיראות משעמם ולא מעניין. זה גם משהו שהופך להיות די לא מקובל כששון בייקר יכול לעשות סרט כמו טנג'רין עם אייפון ועדיין למלא את המסך בצבע, קומפוזיציה טובה ותאורה דינמית.
מלבד סלואן, שאר השחקנים לא מצליחים יותר. זו הופעה של תלוש משכורת, וזה מראה כאשר שחקנים כמו ריצ'רד דרייפוס ומייקל מדסן מופיעים, ונראה שהם על טייס אוטומטי במהלך הסצנות הקטנות מאוד שלהם.
כשהסרט מסתיים וקרדיטים לכתיבה מציגים ארבעה כותבים, שאלות רבות עולות בראש. משהו ממש לא בסדר קרה במהלך ההפקה הזו והתוצאה היא סרט שמוטב להשאיר אותו בשירותי הסטרימינג כמשהו שצריך להימנע ממנו במקום לבזבז זמן בצפייה בו.