על ידי הרווג'ה מילאקוביץ' /21 בדצמבר 202121 בדצמבר 2021 לעשיית סרטים בתקציב נמוך תמיד יש את המאפיין של קביעת פרמטרים הדוקים שבהם היוצרים צריכים לעבוד. פרמטרים אלה יכולים להפוך לקללה של ברכה, אבל כשדברים הולכים כשורה, זה מגביל את הדברים שניתן לעשות, רק מה שגורם לפיקחות וטונות של דמיון מושם על המסך. הנפילה החופשית הוא אחד מאותם מאמצי תקציב נמוכים שמנסים מאוד להוסיף הרבה דמיון כדי לפצות על הדברים שהוא לא יכול לעשות כסרט. למרבה הצער, זה תמיד על סף הצלחה, אבל אף פעם לא משיג אותה.
הנפילה החופשית הוא סרט בבימויו של אדם סטילוול ומככבים בו אנדריאה לונדו ושון אשמור. הסרט מספר את סיפורה של שרה, צעירה שלאחר שראתה את מות הוריה מתעוררת מתרדמת וללא כל זיכרון ממה שקרה לה. כעת, ובעזרת בעלה, ניק, עליה לנווט במישור הזיכרונות האבודים שלה וגם במציאות המטפלת שאופפת אותה.
אם יש משהו שאנחנו יכולים לומר שהנפילה החופשית עושה טוב מאוד הוא ליצור תחושת מתח טובה לאורך כל הסרט. הנפילה החופשית מציגה את עצמה כבר מהתחלה כסרט אימה. אם הסרט מפחיד או לא זה משהו שקשה מאוד להגדיר מנקודת מבט אובייקטיבית. מה שמפחיד עבור חלק, זה לא עבור חלק אחר, אבל הסרט באמת מנסה ליצור כמה דימויים ממש הארדקור, מדמם בכל שלב של הדרך.
חלק מהסיקוונסים העגומים האלה באמת לא הגיוניים בשלב מוקדם של הסרט. למרבה המזל, הסרט אינו ארוך, כשהוא מסתובב רק 87 דקות בסך הכל. לכן, ההמתנה לגילויים ורמזים היא קצרה. ועדיין, אתה מרגיש שהסרט מתאמץ מדי כל הזמן כדי להיות מפחיד. מהעפר, הסרט אפילו עושה שימוש באימת גוף אופנתית וטובה שיכולה להיות מבחילה מאשר מחרידה עבור אנשים רבים. סטילוול והצוות שלו עבדו מאוד קשה, זרקו הרבה לקיר כדי לראות אם זה נדבק, ורק כמה דברים באמת עושים זאת. השאר מרגיש כמו הרבה מוך בסרט כבר קצר.
וזו הבעיה עם סרטים בימינו. יש סרטים שמנסים לעשות יותר מדי דברים בפרק זמן קצר מאוד. סיפורים שיעבדו טוב יותר בצורת מיני-סדרה מטופלים תוך כשעתיים. יתר על כן, לכמה סרטים אחרים פשוט אין מספיק סיפור, ומה שיכול היה להיות סיפור קצר נמתח עד למקסימום כדי להגיע לזמן הריצה הסטנדרטי של תכונה באורך מלא. הנפילה החופשית יכול היה להיות סרט קצר וכתוצאה מכך להשפיע הרבה יותר.
בעוד שהסרט עושה עבודה טובה מאוד ביצירת אווירה מאיימת, ולתת לקהל לדעת שמשהו באמת לא בסדר עם כל המצב, התמורה של כל כך הרבה מבנה בסופו של דבר חלשה. הטוויסט אכן הגיוני, אם אתה משעה את חוסר האמונה שלך מספיק, כלומר. אבל זה עדיין מרגיש כמו שוטר בחוץ, ואז ממש בסוף הסרט עושה בדיוק מה שאלפי סרטים אחרים עושים כדי לסיים את הסיפור שלהם. אין שום דבר ייחודי בסוג הסיום הזה ב-2021, זה גורם לסיפור להרגיש זול ולא מפותח.
המשקל של הסרט מוטל על כתפיהם של אנדריאה לונדו ושון אשמור, והם עושים עבודה די טובה עם החומר. לונדו באמת מצליחה להיראות אבודה ומפוחדת לאורך כל הסרט, וחומקת לתפקיד מלכת הצעקות בקלות רבה. לונדו היא עדיין כישרון צעיר, והעבודה שלה על הסרט הזה אמורה להניע אותה לכמה פרויקטים טובים יותר בעתיד.
אשמור לעומת זאת הוא כישרון השם הגדול של הסרט, והוא עושה עבודה מצוינת. מהרגע שהוא מופיע ב-scream ברור מאוד שהוא מסתיר משהו, משהו רע והשחקן, שלעתים קרובות יותר מגלם את הבחור הטוב, מראה את שלטונו כשהוא מאיים ומרושע.
עם זאת, זה לא משנה כמה טובים השחקנים, החומר חלש מספיק כדי שהשחקנים יכולים לעשות כל כך הרבה. גם האפקטים החזותיים חלשים למדי, אבל זה מובן תחת מגבלות תקציב. זה לא הוגן לשאול יותר מהסרט בהקשר הזה.
הנפילה החופשית לא מצליח להיות סרט אימה בלתי נשכח אבל מראה את הפוטנציאל הבלתי נגוע של הכוכב הראשי שלו כשחקן ואת הכישרון של סטילוול ליצור מתח ואווירה. אולי, בעתיד, שני הכישרונות הללו יוכלו להושיט כנפיים ולהגשים את מלוא הפוטנציאל שלהם.