על ידי רוברט מילקוביץ' /23 באוגוסט 202123 באוגוסט 2021 Free Guy טעים להפליא לתמונה שאין בגוף רעיון חדש אחד. אבל טוב היא לא המילה הנכונה. קומדיית האקשן הנגזרת הגלקטית של שון לוי משלבת יחד אלמנטים מסרט LEGO, The Truman Show, They Live!, The Matrix, Wreck-It Ralph, Ready Player One ושלל סרטים אחרים כדי ליצור סרט שיורד בשלווה יחסית. אבל יש לו חוסר מיקוד מעצבן. אבל, כמו - ואולי לא בגלל - הכוכב שלו, ריאן ריינולדס, נראה שהסרט מדי פעם מודע למגבלותיו. הציניות שלו הופכת לנכס במיטבו.
ריינולדס מגלם את גאי, פקיד בנק בחולצות כחולות, שלמרות שהוא לא מבין זאת, הוא NPC (דמות שאינה ניתנת למשחק) במשחק הווידאו הפופולרי ביותר Free City. כאשר הבנק שבו הוא עובד נשדד ללא הרף, המטרה העיקרית שלו היא לצלול למחסה. החבר הכי טוב שלו, באדי, בגילומו של ליל רל האורי, הוא מאבטח שעושה את אותו הדבר כל יום כשהוא שוכב עם הפנים כלפי מטה על רצפת הבנק ומפטפט כלאחר יד.) מצד שני, במקום לעשות מה שאומרים לו, גיא לוקח את המשקפיים הכהים של אחד הגנבים ומגלה שהם חושפים יקום שלם של כוחות ייחודיים, שבילים ודיפונים אחרים של משחקי וידאו. הם מאפשרים לו לחצות ולשנות את המציאות שלו בדרכים בלתי צפויות. במילים אחרות, הוא מתחיל להשתחרר מהאינדוקטרינציה שלו.
עד מהרה, השחקנים בעולם האמיתי מתחילים להבחין בגיא וחושדים שהוא עוד שחקן שמחופש ל-NPC או שהאקר מתמרן אותו. עם זאת, המתכנתים האמיתיים קיז (ג'ו קירי) ומילי (ג'ודי קומר) מתחילים לתהות אם גאי הוא הדמות האינטליגנטית המלאכותית שהם תמיד דמיינו: דמות ממוחשבת שיכולה לגדול וללמוד ולהיות מודעת לעצמה באמת ובתמים. שהוא יכול לעצב את הקורס שלו.
מילי, שמסתובבת בעיר חופשית בתור נערת מולוטוב, אווטאר דמוי טריניטי, יוצרת מערכת יחסים רומנטית עם גיא; בינתיים, היא מעורבת במאבק סמוי עם האח הטכנולוגי המעצבן אנטוואן (טאיקה ווייטיטי), מנכ'ל העסק שמוכר את Free City, שאולי סחף את הקוד לפלטפורמה הרבה יותר דמיונית אך חלשה יותר.
יש כאן מושג לגבי האופן שבו אדם עשוי להשתחרר ממעצורים חברתיים שונים שנראים כקובעים מראש את גורלו - גזע, מעמד, מגדר וכו'. כאשר שחקנים אחרים מחמיאים לעור של גיא ושואלים היכן הוא השיג אותו, גיא מבולבל ומחמיא בו זמנית. אף על פי כן, נראה שראיין ריינולדס - מכל האנשים - עושה בדיחה. - במשך החלק המשמעותי יותר של עשור, הוליווד מנסה בקדחתנות להפוך אותו לכוכב קולנוע, ובכל זאת הוא בא לסמל את ההתבגרות הזו.
ריינולדס, לעומת זאת, מתאים לתפקיד. מה שהחזיק אותו בשנותיו הראשונות, כשנדמה היה שהוא קופץ מרכב אחד עם ביצועים נמוכים למשנהו, היה שכבה של חוסר כנות שפשה בכל שורה של ביטוי, מחווה ומבט. להופעות שלו הייתה תחושה קרה ואפילו פסיכופתית. (זו בעיקר הסיבה שהוא היה ואן ויילדר מבריק אבל אסון כמו הגרין לנטרן.) זו גם הסיבה שסרטים כמו מיסיסיפי גריינד וסרטוני דדפול, שניצלו בצורה מבריקה את חוסר ההגיון הקיומי שלו, הרוויחו מאוד מנוכחותו. הוא באמת מצטיין בלשחק דמות הבנויה כולה מאחדים ואפסים; ההתעוררות שלו פרגמטית וטכנולוגית ולא רגשית. חוסר העומק של גיא מקובל כי הוא לא אדם אמיתי.
הכריזמה הרובוטית של ריינולדס מעניקה לסרט היבט צחקוק שגורם לו להיראות אינטליגנטי ממה שהוא. אפילו בשלב מאוחר של הסרט, כשהוא מתחיל להתרועע בחופשיות עם דמויות דיסני או פוקס, אפשר היה לסלוח על כך שחושבים שזה סאטירי., נניח, ההתנפלות הכנה יותר של Space Jam 2. בינתיים, עלילת אהבה שבה מעורבים מילי וקיז מטופלת בצורה כל כך מגושמת שאפשר לחשוב שהסרט לועג לרגע על עלילות המשנה הרומנטיות הסטנדרטיות של הוליווד. זה הזמן שבו אתה מבין שנתת ל-Free Guy יותר מדי קרדיט. האיכות התפלה של הסרט אינה הערה לשום דבר; זה פשוט שם.
ריינולדס מקבל קרדיט על כך שעשה את זה מבדר, אבל צפייה באדם לא-אדם במשך יותר מכמה שעות הופכת מייגעת. ב-Free Guy, יש רסיסים של סיפור מסקרן על ההתעוררות של גאי, מה שמאפשר לו להשפיע גם על אנשים בעולם האמיתי וגם על שאר ה-NPCs בעיר החופשית כדי להבין שהחיים הם יותר מסתם לשחק חלק בתוכניות של אנשים אחרים. עם זאת, חוסר ההמצאה החזותית הכמעט פתולוגי של הבמאי לוי מבטיח כי כל נושא משמעותי נחנק. איך אפשר לעשות סרט על התעוררות לאפשרויות הבלתי מוגבלות של הקיום - על גילוי יכולות נסתרות ועל הגבולות הנעים של המציאות של האדם - להיות כל כך משעמם ולא מושך מבחינה קולנועית?
נראה שהאמונה העיקרית של לוי לא לוקחת סיכונים כלשהם מבחינת אסתטיקה. עם זאת, Free Guy אמור להיות סרט על לקיחת סיכונים. אם אין שום דבר בצד השני של החומה הרביעית, מה הטעם לפרוץ אותו?