על ידי הרווג'ה מילאקוביץ' /1 באוקטובר 20211 באוקטובר 2021 ג'ייק ג'ילנהול מספק הופעה ראויה לפרס במותחן הפשע 'האשם' בבימויו והפקתו של הלם 'יום האימון' אנטואן פוקווה. אם הכותרת נשמעת מוכרת, אתה לא טועה, מכיוון שהפיצ'ר הוא למעשה הערה לתווים מחודשת של המקור הדני באותו השם, שעלה לראשונה ב-2018 לשבחי המבקרים.
רוב האירועים קורים סביב הדמויות של ג'ילנהול וכריסטינה וידאל; עם זאת, ישנם כוכבים אחרים שקולם מופיע בכותרת, כולל איתן הוק, ריילי קיו, פיטר סרסגארד, אלי גור, דא'ויין ג'וי רנדולף ופול דאנו.
'האשמים' הוצגה בבכורה עולמית בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו 2021 ב-11 בספטמבר, זכה לאקרנים מוגבלים ב-24 ב-24 וכעת הוא משודר בנטפליקס מה-1 באוקטובר.
בתכונה זו, ג'ייק מגלם את תפקידו של ג'ו ביילור, בלש בלוס אנג'לס שהוורד בדרגה והוצב זמנית למרכז שיגור משטרתי, שם הוא נאבק להשתלב כבר חודש אם הוא מנסה בכלל. במקום להיות שם בחוץ לרדוף אחרי הרעים, הוא תקוע בעבודת שולחן, וניכר שהוא מתעב את חובת האוזניות. הקהל לומד שג'ו הוא גם אסתמטי, וכאשר מציגים אותו, הוא מתנשף באוויר בחדר האמבטיה, ומוצץ נואשות את משאף האסתמה שלו לאחר התקף. ניכר שג'ו מתעצבן כל הזמן או אפילו משועמם, אם לשפוט לפי הגישה והיהירות שהוא מציג בזמן שהוא מתייחס לעמיתיו או אפילו הדרך שבה הוא מטפל בשיחות שהוא לא מחשיב במצבי חירום.
הדמיון המחודש של פוקווה לקלאסיקה הזו, מאבד איכשהו מעט מהעדינות, הניואנסים והשתיקות האפקטיביות של הבמאי המקורי. עם זאת, הגרסה החדשה הזו גמישה יותר בכל הנוגע לזמן ומצליחה לספק סיפור מלהיב המשופר על ידי נוכחות המסך המפתה של ג'ייק ג'ילנהול.
פוקווה והתסריטאי ניק פיצולאטו עשו עבודה מצוינת בקשירה את התנהלותו של הגיבור לטעויות שנעשות תכופות במסגרת עבודת המשטרה מבלי להפוך את התמונה לפרשנות על מניעת מימון המשטרה. העובדה היא שהלילה הזה הוא ערב הופעתו של ג'ו בבית המשפט, ככל הנראה בגלל טעויות שעשה בעבודה, מה שהוביל בסופו של דבר למצבו הנוכחי. מה שקורה לשוטר הזה בלילה הגורלי הזה נותן תמונה ברורה של האופן שבו שוטרים פועלים לעתים קרובות בדחיפות ובדרך לא נכונה בכך שהם מאפשרים לרגשות שלהם להאפיל על ההיגיון. זה גם מראה צד של אדם נואש המבקש לגאול את עצמו מבחינה מקצועית ואישית שרואה את ההזדמנות המושלמת ותופס אותה בשתי ידיים, גם אם ההשלכות.
כאמור, ההופעה של ג'ילנהול כג'ו מדהימה. עם זאת, לא הרבה אנשים מופתעים מכך, שכן מעריצים ומבקרים כאחד יודעים שהשחקן תמיד נותן מסירות מהשורה הראשונה של כל תפקיד שהוא לוקח על עצמו; 'סורק הלילה' הוא אינדיקטור מושלם. כוכב העל נותן את הכל בכל פריים בודד של הסרט הזה. הוא מעביר מצוין טנור של אדם שבור כבר מההתחלה. בגרסה המחודשת הזו, למרות שיש זרם תת רגשי של ישועה שהפגין ג'ו שלא היה נוכח במקור, מה שהופך אותו לטוב עוד יותר.
הזעם הרגשי בג'ו מנוצל כשהוא מקיש בזעם על כפתורי הטלפון השונים, בוהה במסך המחשב שלו עם צגים ענקיים מוצפים בשריפות משתוללות כשהוא נאבק לעזור להציל את הקורבנות, במיוחד אחת בשם אמילי שנחטפה על ידה בעלה לשעבר בזמן שבתה בת השמונה נמצאת לבד בבית. ג'ו מבין את הסכנה העומדת בפני שניהם ועליו לקבל בדעתנות פרטים על מיקומם של שני הקורבנות בניסיון להציל את שניהם.
ג'ו בהחלט משקיע את כל מרצו ומתמקד במקרה הספציפי הזה. מתברר לקהל שהוא נמצא במשימת כפרה כלשהי, ומבטיח הבטחות שהוא לא יכול לקיים בוודאות מכיוון שהוא לא שולט לחלוטין בנסיבות. אז, המקרה הספציפי הזה מציב את כל האנטנות שלו בכוננות גבוהה ובמקום להעביר את התיק המאוד הפכפך לפי פרוטוקול, הוא מחליט לפתור את הפשע בעצמו.
מה להלן הוא מרדף מתוח של חתול ועכבר שנעשה כולו בטלפון, ועד מהרה מבינים שהעניין הבלתי מחולק של ג'ו, במקרה הזה, הוא אישי יותר מאשר מקצועי. ג'ו עצמו מתמודד עם פרידה מהמשפחה שלו, ובשלב מסוים הוא אפילו מנסה להתקשר לבתו כדי לאחל לה לילה טוב
מלבד עמית אחד או שניים לעבודה ב-911, מוקד החירום ג'ו הוא הדמות השולטת בזמן הריצה של הסרט 90 דקות. תפקידים אחרים משחקים בצורת הקולות באוזניות שלו, בין אם מאנשים המדווחים על מצבי החירום או עמיתיו וממונים עליו המטפלים במצבי החירום.
יש סיבה מדוע פוקווה עושה יצירות מופת איקוניות, ובסרט הזה הוא עומד בשבחיו. במקום להוסיף גרפיקה או אלמנטים אחרים לסרט, הבמאי עטור השבחים, שידע את מיומנות ההובלה שלו, בחר לשים את משקל הסרט כולו על כתפיו של ג'ו. כדי לוודא שזה יעבוד יחד עם העורך ג'ייסון בלנטין, הוא נותן לשיחות של ג'ו להתנהל בצילומים רציפים ששומרים על מעורבות הקהל.
הצילום שעשה מאז מחאני מפתה מבחינה ויזואלית. מציע לקהל כל זוויות שונות שמהן הם יכולים להציץ בג'ו. התמונות הללו מוצגות גם במספר תצלומי קלוזאפ של פניו של ג'ילנהול וסביבתו שנעשו בכוונה כדי לתאר את שלומו הרגשי כשהוא מתמודד עם מצבי החירום השונים והייאוש כשהוא ממהר נגד השעון בניסיון להציל את הנזקקים. לפעמים המצלמה מתקרבת לפריטים על שולחנו של ג'ו. מרסלו זאריו הלחין את הפרטיטורה המופלאה, שמוצבת במומחיות לאורך הסרט. המוזיקה באמת מאפשרת לצופים להרגיש כל נשימה, כולל כאשר ג'ו יונק נואשות את המשאף שלו כשהוא מתנשף במהלך התקף אסתמה.
'האשם' צולם בעידן מגיפת הקורונה וצולם תוך 11 ימים עם צוות מוגבל. הסרט מפגין תחבולות מעולות וסנסציוניות ואת האמוציונליות הנפוחה שלו, הסרט הוא דיוקן ברור של התמוטטות נפשית שמתגלה כמופע יחיד פנטסטי. בדיוק כמו האיש שג'ילנהול מגלם בצורה כל כך משכנעת וניתנת לקשר, זה בהחלט עושה את העבודה.