על ידי הרווג'ה מילאקוביץ' /10 באוקטובר 202110 באוקטובר 2021 ערוץ Hallmark עשה לעצמו שם על ידי אספקת המון תוכן העוקב אחר נוסחה מסוימת. הכל, מהמראה של הדמויות שלהם, הכתיבה, המוזיקה והפלטה הוויזואלית, הכל די עקבי בין הפקות. רמת העקביות הזו, כמובן, מתפתחת למותג וכל מי שנהנה ממותג כזה יידע שבכל פעם שהוא רוצה ללכת ולהרגיש כך, הוא פשוט צריך ללכת ולקבל את זה. לכן, זה די מקסים לראות את נוסחת ה- Hallmark משתנה, לפחות במעט, ועדיין נשארת נאמנה לעצמה. התוצאה היא Love Strike Twice, קומדיה רומנטית מקסימה שאמנם פגומה, אבל עושה זמן טוב.
Love Strikes Twice מביים על ידי ג'ף ביזלי ומככבים בו קייטי פינדליי וויאט נאש. הסרט מספר את סיפורה של מגי, עורכת דין מצליחה שמתקשה מאוד עם בעלה, ג'וש. כשהיא רוצה להיות מסוגלת לתקן את מערכת היחסים שלה, מכה בראש מעבירה את מגי 15 שנים לעבר. שם היא תקבל הזדמנות חדשה לשנות את חייה לנצח.
בואו נהיה ברורים, האהבה מכה פעמיים לא עושה שום דבר חדש, בכלל. הסרט מרגיש שונה וייחודי רק בתוך בועת ההולמרק שבה הוא נוצר, אבל מחוצה לו, אין שום דבר שנעשה או מבוצע בצורה טובה במיוחד. ועדיין, הסרט נשאר מקסים לאורך כל הדרך. אבל איך? כאן, הגורם העיקרי הוא קייטי פינדליי עצמה. השחקנית משדרת כריזמה בכל סצנה, ויש לה פשוט את האיכות של כוכבת, מישהי שתוכלו לשרש אותה בקלות בכל שלב בדרך. לכן, כשהסיפור מתחיל להתפרק, פינדליי הוא זה שמחבר הכל וגורם לך לתת לו עוד הזדמנות לעשר דקות, וכן הלאה, עד שהסרט יסתיים.
שאר השחקנים עושים את העבודה שלהם, אבל אף אחד לא באמת מצטיין. אפשר לומר על חלקם שהם בעצם שחקנים גרועים, אבל אם לוקחים בחשבון שמדובר בהפקה דלת תקציב עם הפקה נמהרת, אפשר להבין שהדברים לא מהוקצעים כמו שהם יכולים להיות.
כך או כך. ג'ף ביזלי כבמאי מעולם לא נודע ביצירת יצירות מופת ויזואליות. אפשר להרגיש את מראה הטלוויזיה מהשניות הראשונות של הסרט. כולנו מכירים את המראה הזה, המרקם הזול של הקלטת וידאו ותאורה מוגזמת. הכל כאן, ממש כמו בכל הפקה אחרת של הולמרק.
אז יש לנו את התסריט. כאן אנחנו יכולים לראות את הולמרק מנסה לעשות משהו שונה. זה בהחלט ניסוי ולתוצאה יש עליות ומורדות, אבל המאמץ ראוי לשבח. אחרי שאמר את זה. זה מאוד מוזר שכשמשתמשים במסע בזמן בתור תפאורה לקומדיה רומנטית; הסרט בוחר למקד את רוב זמן ההצגה שלו לא בבניית מערכת היחסים בין מגי וג'וש, אלא בפיתוח תיק בית משפט על הצלת בניין היסטורי חשוב.
התיק בבית המשפט הוא לא באמת כל כך רע, הוא בעצם מזין את האינטרסים של מגי כדמות, ואנחנו יכולים לראות עד כמה היא אוהבת את העבודה שלה וכמה היא טובה בזה. אבל זה משאיר את ג'וש ומערכת היחסים שלהם בסוג של לימבו. זה מאוד מוזר כי בזמן הזה ברור שהם עובדים כזוג, אז מקור הבעיות שלהם הופך למשהו הרבה יותר עמוק שהסרט אף פעם לא נוגע בו.
חלק מהקומדיה נפגעת או מתגעגעת, אבל הכריזמה של פינדליי מעלה חלק מהחומר ומספקת כמה רגעים מהנים. זה באמת מדהים שפינדלי לא הצליח להתרומם ככוכב מחוץ לסוגים של סרטים כאלה. זו עבודה מאוד ראויה לשבח, אבל אפשר לראות ולהרגיש שמגיע לה כל כך הרבה יותר.
גם האופן שבו התסריט מתייחס למסע בזמן מרגיש סוג של חצי אפוי. זה יותר תואם משהו כמו Groundhog Day מאשר, נגיד, בחזרה לעתיד. יש אפילו כמה סצנות שמנסות להעביר את האירוע כאלמנט מדע בדיוני, אבל זה לא ממש עובד. זה בעיקר דברים קסומים שקורים. אין בזה שום דבר רע, אבל ברור שהכותבים לא היו בטוחים איך להתמודד עם האלמנט הזה בתסריט.
Love Strikes Twice אולי לא קומדיה רומנטית אמיתית, אבל הזמן שהיא מבלה על עלילת המשנה הרומנטית הוא כמעט אפסי. אבל הודות להופעה מקסימה להפליא של קייטי פינדליי, הסרט הופך למסע מהנה לגבי קבלה עצמית וידיעה מתי לשחרר דברים. וזה יותר מהרבה סרטי היכר רגילים לעבוד איתם.
בואו נקווה שפינדלי תוכל להמשיך לעבוד, והיא תוכל להגיע למקומות הגבוהים שבהם היא ראויה להיות.