ביקורת: נשמה (2020)

של פיקסאר נֶפֶשׁ הוקרן בבכורה ב-11 באוקטובר 2020 בפסטיבל הסרטים של לונדון BFI ויצא לאקרנים ברחבי העולם ב-25 בדצמבר 2020, הן בבתי הקולנוע והן בדיסני+. זה היה הפיצ'ר המצויר ה-23 של פיקסאר ובדיוק כמו כל 22 הסרטים הקודמים - זו הייתה עוד חוויה מדהימה.

הסיפור של נֶפֶשׁ הוא סיפורן של שתי דמויות משני עולמות שונים בתכלית - במובן הכי מילולי שאפשר - המתחברות למסע בלתי צפוי. אחד מהם הוא ג'ו גרדנר, מורה למוזיקה שהוא גם פסנתרן ג'אז נלהב ומוכשר, שרוצה להצטרף ללהקת ג'אז מפורסמת. השני הוא בן 22, נשמה שטרם נולדה מהגדול לפני זה כל הזמן גורם לצרות ומסרב להיכנס לעולם החיים. כשג'ו נופל לבור ביוב ומת לכאורה, הוא מסרב לגורל כזה - מכיוון שהוא קיבל הזדמנות לנגן לצד אגדת הג'אז דורותיאה וויליאמס - ומסיים ב'לפני הגדול', שם הוא צריך לפלס את דרכו חזרה לכדור הארץ עם עזרה של 22.

הקסם של הסיפור של פיקסאר ניכר שוב, שכן האולפן הוכיח - בעשורים האחרונים - שההפקות שלו משתווים לחלוטין לאלו של דיסני. הסיפור נכתב על ידי אגדת פיקסאר פיט דוקטר, שגם ביים את הסרט, מייק ג'ונס וקמפ פאוורס. דוקטור כבר עשה לעצמו שם עם יצירות המופת לְמַעלָה ו Inside Out , אבל נֶפֶשׁ עדיין הצליח להיות משהו מיוחד.

כלומר, היה לנו העונג לצפות בתכונות מונפשות שלאחר המוות ( קוקוס הוא הראשון שעולה על הדעת) וגם תכונות מונפשות מוזיקליות (במובן מסוים, גם קוקוס אבל גם לָשִׁיר , למשל), אבל השילוב הייחודי הזה של סביבה מודרנית, עירונית ( קוקוס היה לו המזל להיות ייצוג ססגוני של החברה הלטינו-אמריקאית, מה שהוסיף הרבה פנטזיה לסיפור, ושונה לחלוטין מהתפאורה של נֶפֶשׁ ) ומוזיקת ​​ג'אז זה משהו שלא ראינו קודם וזה היה מדהים.

מה שאהבתי במיוחד הוא הכללת מוזיקת ​​ג'אז, משהו שלא ראינו כל כך הרבה בסרטי אנימציה. ג'אז אינו פופולרי כמו פופ או רוק, אבל הוא מציע חווית האזנה מדהימה מכיוון שהוא מראה עד כמה מוזיקה מודרנית יכולה להיות קסומה וכיצד אלתור יכול להיות אמנות בפני עצמה. טרנט רזנור ואטיקוס רוס מ-Nine Inch Nails עבדו על המוזיקה (וקיבלו בצדק את פרס האוסקר שלהם), כשג'ון בטיסט עבד על העיבודים והלחנים של הג'אז.

למוזיקה יש חלק חשוב נֶפֶשׁ אבל הסרט רחוק מלהיות מחזמר, במיוחד אם אתה משווה אותו ללהיטים המסורתיים (לא מוזיקליים, אפילו) של דיסני. שירה היא לא גורם חשוב ב נֶפֶשׁ אבל הקסם של יצירה, הרגשה ומוזיקה חיה בהחלט כן. יש מסר אמנותי עמוק הרבה יותר טבוע באקורדים של של נשמה סיפור מלכותי, וזה שהחיים עצמם הם סוג של אמנות ושרק על ידי חיים, אנחנו יכולים ליצור דברים מדהימים.

כמובן שגם הדמויות עוברות תהליך של אבולוציה וההיבט ההתפתחותי של הגיבורים, במיוחד 22, כשג'ו משמש יותר כמנטור בהקשר של האירועים, נעשה בצורה מבריקה. כל הדמויות היו ייחודיות במובן מסוים ואפשר היה לראות איך הצוות דואג להן ורצה שהן יהיו, בו זמנית, אמיתיות וקסומות. ג'יימי פוקס (ג'ו גרדנר) וטינה פיי (22) עשו עבודה מדהימה עם הקולות, אבל אני גם חייב לשבח את גרהם נורטון (Moonwind) ואנג'לה באסט (דורותיאה וויליאמס) על תרומתם לסרט.

לגבי ההיבטים הטכניים, פיקסאר תמיד עושה עבודה מדהימה בתחום הזה אז אין כל כך מה לספר. העיצוב של Great Before, כמו גם הדמויות שלו - במיוחד הנשמות המקסימות - היה מדהים לחלוטין, אבל העולם האמיתי לא היה כל כך שונה מבחינת איכות. הסטייליזציה הייתה מינימלית ולמרות שהדמויות היו שונות מאנשים בפועל, הסצנה סביבן לא הייתה וזה, לדעתי, באמת נהדר.

מלבד המסר האמנותי הכללי של הסרט, שהוא ההיבט החשוב ביותר שלו, נֶפֶשׁ יש גם השפעה חברתית ותרבותית חשובה מאוד. כלומר, לאור האירועים החברתיים האחרונים בארצות הברית (כלומר, בעיות גזע), נֶפֶשׁ הגיע לרגע המושלם לתת ייצוג מבריק של התרבות האפרו-אמריקאית, משהו שלא ממש ראינו בפיצ'רים של אנימציה מיינסטרים שיצאו מהוליווד. חוץ מ Spider-Man: Into the Spider-Verse , אי אפשר למנות הרבה תכונות אנימציה מיינסטרים אחרונות עם גיבורים שחורים. נֶפֶשׁ עושה עבודה נהדרת בהדגשת החשיבות של התרבות האפרו-אמריקאית באמריקה של ימינו, אבל הוא לא מפסיק להיות סרט ישים אוניברסלי נפלא, שהצליח להימנע מלהפוך לפרשנות חברתית, מה שלא היה צריך להיות, כשראה איך הרעיון המרכזי פותח.

נֶפֶשׁ הוא סרט יפהפה בכל היבט ואנחנו יכולים בקלות למקם אותו בחצי העליון של הסרטים של פיקסאר. אין שום דבר רע בסרט הזה, אז אני לא באמת יכול למצוא משהו שלא אהבתי. מתחילתו ועד סופו, הסרט מצליח למשוך אותך אל תוך עולמו והרעיונות שלו, להשאיר אותך שם ואז להחזיר אותך למושב עם חיוך על הפנים. זה גם אחד מאותם סרטים שאפשר ללמוד מהם הרבה על החיים וחוויות שונות, סרט שיכול לעזור לצופים - צעירים ומבוגרים כאחד, שכן הוא אחד מאותם סרטים שאפשר ליהנות מהם באותה מידה גם לילדים וגם למבוגרים - במצבים אמיתיים.

נֶפֶשׁ הצליח לזכות בגדול בעונת הפרסים של השנה שעברה ואני יכול רק להסכים שכל פיסת שבחים שמופנית לסרט ההוא מוצדקת לחלוטין. נֶפֶשׁ הוא אחד הסרטים הטובים ביותר של 2020 המושפעת מגיפה וסרט שהפך בקלות לקלאסיקה תוך פרק זמן קצר מאוד.

דירוג: 10/10