על ידי הרווג'ה מילאקוביץ' /25 בנובמבר 202125 בנובמבר 2021 נטפליקס ניסתה במשך זמן מה לתפוס את הדגל מכמה רשתות אחרות שגילפו את שמותיהן במשך עשרות שנים. עכשיו, הם יוצרים תוכן לחג המולד ומשפחה מדהים שהיה פעם הטריטוריה של Hallmark, והם גם מנסים ליצור מרחב שבו הם יוצרים את מותחנים הטובים ביותר, בדיוק כמו ש-HBO עושה כבר עשרות שנים.
התוצאה של יוזמה זו הייתה נקודתית. תוכניות מסוימות, בדיוניות והן דוקומנטריות, לא ממש פוגעות ביצירת סיפורים ומסתורין מרתקים, בעוד שאחרות הפכו במהירות לקלאסיות. קשה ללחוץ על נוסחה, אבל נטפליקס תמשיך לנסות. בהזדמנות זו, הם עוקבים אחר נוסחת הבלש האמיתי, על ידי יצירת מותחן פשע ושמות כישרון בתפקידים הראשיים. קווין הארט ווסלי סנייפס מצטרפים לכישרון מוכח שכבר מאחורי המצלמות, היוצרים של Narcos ו-Narcos: Mexico.
סיפור אמיתי היא מיני סדרה בבימויו של סטיבן וויליאמס והאנל קלפפר ומככבים בה קווין הארט ווסלי סנייפס בתפקידים הראשיים של קיד וקרלטון. קיד הוא שחקן וקומיקאי מפורסם ומצליח, בעוד אחיו הגדול, קרלטון, הוא בלגן של גבר, חייב כסף לכולם, ונראה יותר כמו טפיל מכל דבר אחר. כשנערה מתה בחדר המלון של קיד, שני האחים מתחילים בסדרה של הרפתקאות על מנת לכסות על התקרית שעלולה להרוס את הקריירה של קיד לנצח.
סיפור אמיתי יכול להיות מבלבל לפעמים. ברור שהארט מבצע גרסה שלו בתוכנית, והקו בין הדמויות לידוען לפעמים מטושטש. זהו היבט מעניין של התוכנית, ללא ספק, אבל כזה שלעולם אין לו זמן להתפתח כמו שצריך. הארט הוא קומיקאי טוב מאוד. הוא מצטיין בלהצחיק, אבל כשלוקח על עצמו תפקיד בסדרה כמו זה, ברור מאוד שחסר לו כוח המשיכה כדי להוציא את הרגעים הכי רגשיים. הם מרגישים מזויפים ומאולצים.
כשהדמות של קיד צריכה להיות מצחיקה, אז אתה יכול לראות שזה התפקיד שהארט נולד לעשות. הוא מצטיין בלהיות כריזמטי ומקצועי בכל הנוגע להצגת הרעיון של מה זה קומיקאי. ראוי לשבח מאוד לראות את הארט לוקח על עצמו תפקיד כזה. זה מחוץ לאזור הנוחות שלו, וזה אתגר מוחלט עבורו כשחקן. הוא עדיין לא שם. אבל זה רק הצעד הראשון.
בצד השני של המטבע נמצא ווסלי סנייפס. פעם, סנייפס היה כוכב על גדול. למעשה, אפשר להטיל עליו אחריות על הפיכת סרטי גיבורי על נהדרים בתחילת המאה. הריצה שלו בתור בלייד עדיין אגדית ואנשים זוכרים אותו לטובה. בנימה מעניינת נוספת לגבי התוכנית, סנייפס גם מתעל חלק מהפרסונה שלו לדמות שהוא מגלם. קרלטון הוא כוכב שנפל מהחסד, מישהו שיכול היה להיות גדול הרבה זמן, אבל ההחלטות שלו שרפו אותו פעם אחר פעם.
זה נהדר לראות את Snipes שוב על המסך. בניגוד להארט, סנייפס באמת יודע איך להוציא את הרגעים הדרמטיים הרציניים ביותר. זה באמת עדות לכישרון שלו, וזה יהיה ממש כיף לראות אותו משתמש בתוכנית הזו כבמה מקפיצה כדי לעשות קאמבק. הוא צריך את זה, וגם אנחנו צריכים את זה.
ברמה הטכנית, ההצגה מצולמת היטב, והיא נראית בסדר, אבל אל תחשבו שתראו כאן צילום מדהים, או אפילו סטים מדהימים. ההצגה מרגישה זולה בהיבטים מסוימים, אבל היא בסדר, כי סוג הסיפור שמסופר לא באמת צריך תקציב ענק או טונות של ויז'ואל CGI.
העלילה תמיד חשובה מאוד בהצגות מסוג זה כי היא מה שיגרום לרגש, פליאה וסקרנות. למרבה הצער, מנקודת המפנה של הפרק הראשון, הפיתולים רק מעכבים את התוצאה הבלתי נמנעת. הכל צפוי מדי, וחלק מהדמויות המשמשות כמכשירי עלילה באמת מרגישות כמו כלים על לוח שחמט במקום יצורים תלת מימדיים ממש. בסופו של דבר, העלילה מספיק משעשעת. מי שמכיר את סוג הסיפור הזה, לעומת זאת, ימצא את עצמו פשוט מחכה שהדמויות ידביקו את הקצב.
פורמט המיני סדרה לא מאפשר עונה שנייה, אבל עדיף כך. הכתיבה חלשה מספיק כדי שעוד פרק יהיה רק גרוע מזה. עם עונה אחת בלבד, ל-True Story יש הזדמנות לעזוב את הפתק הכי גבוה שאפשר בגלל איכות התוכן שלה.
אולי עוד עונה עם שחקנים אחרים וכתיבה טובה יותר תביא לתוצאות טובות יותר, אבל בשביל מה שיש, זה בסדר.