על ידי רוברט מילקוביץ' /6 בספטמבר 20216 בספטמבר 2021 החשיבות ההיסטורית של הבלייד ראנר של רידלי סקוט אינה ניתנת להכחשה בתחום המדע הבדיוני הדיסטופי, שכן הוא השפיע על מארג הסיפורים המבוססים על אינטראקציות אנושיות מול מכונה, כמו גם על ה-A.I. דיון באופן כללי. Blade Runner 2049 של דניס וילנב הותיר גם הוא רושם מתמשך, והטביע את הנרטיב בגרפיקה יפהפיה וסיפור המתמקד בזהות בסיסית, אובדן ובדידות. אזור 414, הבכורה בבימוי של אנדרו ביירד, שואל בבירור מעולם הבלייד ראנר עד לנקודה שההשראה הופכת לשכפול חסר מוח, כשהדמויות מופיעות רק כצללים של המקור עטור השבחים. אזור 414 בקושי ממשיך לצוף עם הקלישאות החוזרות על עצמן, שבסופו של דבר מגיעות לסיומת אדיש וצפוי.
אזור 414 מתחיל עם סקירה כללית של חברה דיסטופית הנשענת מאוד על טכנולוגיה, אם כי היא לא מרתקת מספיק מבחינה אסתטית כדי להוסיף לבניית העולם הדלילה שלה. הצופה מקבל הצצה לתאגיד Veidt, נציג של תאגיד טיירל, שניהם אחראים לייצור המוני של אנדרואידים. היכנסו לדיוויד קרמייקל (גיא פירס), ובלש לשעבר שהפך לחוקר פרטי שיש לו התנהגות מרוחקת וחסרת רגשות בזמן שביצע הרג בגברת לא ידועה. קרמייקל מוריד אותה במהירות עם ירי בראשה, מתעלם מצווחותיה הכואבות, ומושך לאחור את קרקפתה כדי לחלץ ליבה מכנית, ומגלה שהמטרה שלו הייתה כל הזמן עם מכונה.
מלבד שאלות הנוגעות לרלטיביזם אתי ומה מכונן בן אנוש, אזור 414 אינו מצליח לצלול עמוק יותר לתוך המורכבויות של גדילי הנרטיב שלו, תוך התעלמות מהוספת מרכיביו הספציפיים לסיפור שאול לחלוטין. קרמייקל נחקר על ידי ג'וזף ויידט (ג'ונתן אריס) האקסצנטרי המצמרר, שנראה שהוא שוכן בצילו של אחיו, מרלון ויידט (טראוויס פימל), שמגלם את התפקיד של ממציא מבריק שהוליד חומרים סינתטיים. המשימה היא לאתר את בתו של מרלון, מליסה (הולי דמיין), באזור 414, מטרופולין מטונף מוקף חומה המאוכלס בחומרים סינתטיים והמקום החוקי היחיד שבו בני אדם ואנדרואידים עשויים להתערבב.
קרמייקל מודעת גם להמצאה הגדולה ביותר של מרלון, ג'יין (מטילדה לוץ), שנחשבת כחריגה בשל יכולתה לחוות רגשות אנושיים במקום להעתיק אותם. הפנים של אזור 414 הם מראה מוכר בצורה מוזרה - נשים עם פאות ובגדים ססגוניים בהשראת תנועת הסייברפאנק, רחובות מוארים ניאון ספוגים ללא הרף בגשם, ולופטים דירות מלאי אישיות שמתמלאים מדי פעם באורות מהבהבים.
בעוד קרמייקל אינו מסובך בשום מקום כמו ריק דקארד, מעשיו בעקבות המפגש שלו עם ג'יין מרגישים כמו עותק חסר דמיון של ההתמודדות של דקארד עם רייצ'ל, חסר הקונפליקט הרגשי והמוסרי שמעשיר את סיפורי הבלייד ראנר.
באופן מפתיע, הנושא המרכזי של אזור 414 הוא אלימות כלפי נשים, הן אנושיות והן סינתטיות, המתבטאת בחוסר זהירות מזדמנת ורצפים מיותרים של עינויים וכפיפות שאינם משרתים מטרה משמעותית. ואז יש את ג'יין, שנועדה להיות המרכז הרגשי של התמונה, בדומה למרקוס בדטרויט: Become Human - מכונה עם מספיק רגשות כדי לעקוף את התכנות שלה ולבעוט בבהירות כמו שריפת יער. למרות מאמציו של לוץ, נוכחותה של ג'יין מרגישה לא טבעית.
מצד שני, פירס מתפקד היטב בתור הבלש הפגוע רגשית קרמייקל, למרות שאחריותו בעבר כוללת נרטיב מובהק של אשמה, רציחות והכורח לחיות עם העבר. אזור 414 חולק הרבה יותר מדי הקבלות עם קודמיו, עד לתסביך האלים של מרלון הנובע מיכולתו ליצור חיים, קיומם של גופים עירומים וסינטטיים עטופים בפלסטיק ועינויים שיטתיים של אנדרואידים.