על ידי הרווג'ה מילאקוביץ' /27 בספטמבר 202126 בספטמבר 2021 כשז'אנר האימה המצוי התפוצץ עם הופעתו של פרויקט המכשפה בלייר בתיאטרון, מפיקים רבים קפצו על ההזדמנות להיות מסוגלים להפיק משהו זול שיפדה טונות של רווח. עם חלוף הזמן, סרטים רבים השתמשו בפורמט כדי להשיג מטרה כזו, והם זכו להצלחה וגם לכישלון. זו 2021 וסרט צילום חדש קופץ למסכי הקהל. איפה זה עומד? כהצלחה או ככישלון?
VHS 94 הוא סרט אנתולוגיה עם חלקים בבימויו של סיימון בארט, טימו טג'יאנטו, ג'ניפר רידר, קלואי אוקונו וריאן פרוז. הסרט ממסגר את הסיפורים השונים סביב S.W.A.T. צוות שמוביל פשיטה על מה שנראה כמטה של כת אלימה מאוד. קלטות הווידיאו שנמצאו בתוך המקום מתארות כמה ניסויים והתרחשויות מפחידות, כולם קשורים סביב קונספירציה ענקית.
סדרת ה-VHS הפכה לעצמה מקום בתעשייה הודות לתקציב הנמוך והיחס השערורייתי שלה לסיפור סיפורים. הפרק החדש הזה בסדרה לא ממש דוחף את המעטפה רחוק יותר מהסרטים הקודמים, אבל הוא מצליח להוסיף קצת הומור אקסצנטרי ולהגביר את האלמנטים הפארודיים לרמה חדשה.
הסיפורים מגוונים, והם עוסקים בכל מיני חוטים מוזרים. מהופעת מפלצת בביוב, להלוויה שהשתבשה, ורצף עמוס בפעולה שפושט על המעבדה של מדען מטורף. יש בסרט קצת מהכל, אבל עם תחושת הגיוון המדהימה הזו, מגיעה גם תחושה של אי-קוהרנטיות וחוסר קוהרנטיות. גם כשהסיפורים ממוסגרים סביב ה-S.W.A.T. ממצאים בתוך המטה של הכת. לאף אחד מהסיפורים נראה שאין באמת משהו במשותף מלבד היותם אלימים, והם נעשים בזול.
ערכי ההפקה בחלק מהסיפורים הללו כמעט אפסיים. סרטי מדה שנמצאו מעולם לא זכו להכרה בתקציב הענק שלהם, בתפאורה או בעיצובי התלבושות, אבל נראה ש-V/H/S/94 נעשו בתקציב נמוך. וזו בעיה גדולה מאוד, כי רבים מהסיפורים מנסים להיות שאפתניים מדי למענם. המאמץ והכוונה קיימים, אבל יוצרי הסרט לא באמת יכולים להשיג את מטרותיהם. חוסר המשאבים הזה משפיע על הסרט עד כדי כך שברגעים רבים, אלמנט האימה הופך לאבסורד טהור, מכיוון שרבים מהאפקטים המיוחדים פשוט נראים מזויפים ומטופשים מכדי שיתייחסו אליהם ברצינות. רבים מהסיפורים האלה הופכים להיות חגיגיים, אבל אחרי ההלם הראשוני, הצפייה בקרביים שנזרקים כל הזמן הופכת להיות מייגעת ומשעממת.
כשזה מגיע לבימוי, זה מאוד מוזר שמבין חמשת הבמאים שעובדים בסרט, רק טג'אג'נטו מצליח לקבל קול משלו. הקטע שמופיע באמצע הסרט הוא הארוך ביותר, והוא מוגזם לחלוטין. הרבה גור, אקשן ומפלצות מצמררות, אבל זה נעשה בתאבון ובמומחיות. שאר החלקים לא מבדילים הרבה זה מזה, ולמעשה יכלו לביים אותם על ידי אותו אדם.
המשחק של כולם נראה מזויף, ולמרות שההיבט הזה יכול להוסיף קסם מסוים לחלקים מסוימים, בחלקים אחרים הוא נראה חובבני במקרה הטוב.
אם רק הבמאים והכותבים מכל החלקים השונים היו יכולים לעבוד יותר כצוות במקום נפרד, הסרט היה יכול להיות עקבי יותר וכל אחד מהחלקים יכול היה להזין אחד את השני.
כרגע, כל כך קשה למצוא סרט מפחיד. הקהל ראה כל כך הרבה רעיונות על המסך וחלקם נעשו כל כך טוב, עד שקשה להמציא דברים טובים ולבצע את הרעיונות האלה בצורה הנכונה זה אפילו יותר קשה. V/H/S/94 לא מצליח להפחיד בכלל. זה אכן נראה כמאמץ שימצא מגינים רק בקרב ההארדקור של מעריצי הסדרה, או כאלה שלא אכפת להם לצפות בסרט גרוע ולצחוק ממנו.
הסרט גם מאשר עד כמה מוגבל פורמט הצילומים שנמצאו. בשלב זה, באמת צריך להיות ברור שרק סוגים מסוימים של סיפורים מסתגלים היטב לפורמט הזה. בעוד שאחרים פשוט מוגבלים בביטוי שלהם ובסופו של דבר נפגעים מפורמט שיש לו חוקים כל כך נוקשים ושצריך סיבה ביקום כדי להיות הגיוני. יוצרי סרטים צריכים להתחיל לחשוב יותר על זה. אולי חלק מהסיפורים בסרט הזה היו טובים בהרבה אם היו עושים אותם בדרך המסורתית.
כמו כן, מסנן ה-VHS פשוט יותר מדי. זה לא סרט יפה להסתכל עליו.
V/H/S/94 עשוי להיות צעד אחורה עבור הזיכיון, אבל הסדרה מעולם לא הייתה ידועה בערכי ההפקה שלה, ותמיד היו כמה סיפורים מעניינים פה ושם. כאן הכל נראה חצי אפוי, עם שאיפות גדולות אבל בלי משאבים להשיג אותן. מה שבטוח, המפיקים מכירים את הקהל שלהם והמאמץ הזה ישמח חלק מהם. אבל אם לוקחים בחשבון שלפחות כל סרט המשך צריך לנסות להתעלות על הקודם, הסרט הזה לקח את ה-94 בכותרת שלו יותר מדי ברצינות, ולקח את הזיכיון צעדים רבים אחורה.
אולי סרט VHS שנעשה בצורה מסורתית יותר צריך להיות במוחם של המפיקים אחרי הסרט הזה.